איך הבורסה עולה דווקא במלחמה וחוסר ודאות?

מבצע ״שאגת הארי״ החל ביום שבת 28.2, מה שנתן לבורסה בישראל 48 שעות לעכל את החדשות (כזכור – שבוע המסחר התעדכן בתחילת 2026 לימי שני-שישי).

דווקא כשהנחיות פיקוד העורף מנטרלות כמעט לחלוטין את הפעילות במשק, הבורסה הפתיעה את כולם: המדדים המובילים – ת״א 125 ות״א 35, סיימו את יום המסחר הראשון של המלחמה בעליות שערים חדות, והדולר המשיך להיחלש מול השקל. איך זה הגיוני?

ב-15 השנים האחרונות, שוק ההון המקומי והעולמי התמודדו עם אירועי קיצון, מתוכם בלטו שניים:

• המשבר הגדול של 2008, שנבע משימוש מוגבר של מוסדות פיננסים בנכסים מורכבים מגובי משכנתאות – והוביל לקריסת בנקים ולמשבר החמור ביותר שידע שוק ההון העולמי מאז 1929.

• מגפת הקורונה של 2020, שכפתה עלינו להסתגר בבתים בבידוד חברתי ופגעה דרמטית בשרשראות האספקה ברחבי העולם.

בין שני האירועים יש הבדל משמעותי: שוק ההון התאושש הרבה יותר מהר מהמשבר של 2020. הבנקים המרכזיים הורידו את הריבית במשק כדי להניע את הכלכלה ולעודד השקעות, והשנים הראשונות אחרי הקורונה היו מהחזקות שידעו הבורסות בעולם. מגפת הקורונה למעשה חשפה התבגרות של המשקיעים ועודדה גם צעירים להיכנס לשוק ההון. דור המשקיעים החדש הראה שהוא חסין יותר, מבין את המחזוריות של השוק ויודע לזהות הזדמנויות ולראות רחוק גם בזמני משבר.

בשנים האחרונות המשק בישראל התמודד עם מלחמה ארוכה, חוסר ודאות גדול וגרעון תקציבי משמעותי – ועדיין אלו היו שנים טובות לבורסה המקומית. ציפיות האינפלציה, סביבת הריבית ומהפכת ה-AI השפיעו על ביצועי השוק יותר מהמצב הביטחוני. גם במקרה הזה המשקיעים הוכיחו בגרות והראו שהם פחות מתרגשים מאירועים חולפים.

איך זה קשור לעליות בבורסה הישראלית בימים אלה? הבורסה, בהגדרה, מתמחרת את העתיד ולא את מה שקורה עכשיו – והמשקיעים של היום רואים קדימה, את היום שאחרי המלחמה.

וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. האיום האיראני מלווה את הבורסה בישראל כעננה במשך עשורים. ישראל היא אולי מעצמת הייטק וחדשנות חזקה, אבל היא גם מדינת אי קטנה ומוקפת אויבים, מה שהתחדד ביתר שאת מאז 7 באוקטובר. מנגד, המשקיעים מסתכלים על ההתפתחויות ורואים הזדמנות. הם מבינים שהמלחמה עשויה להפיל את המשטר באיראן ולהחליף אותו במשטר מתון וליברלי יותר, מה שיפחית משמעותית את האיום הגרעיני והקיומי על ישראל. המשקיעים מחפשים ודאות, והסרת איומים מגדילה ודאות. בשנים האחרונות משקיעים בינלאומיים חששו לפעול בישראל בשל חוסר היציבות האזורי, אך עכשיו יש תחושה של אור בקצה המנהרה וציפייה לשקט אזורי בר קיימא. גם הסכמי אברהם, שהובילו לשלום ושיתופי פעולה עם מדינות שנחשבו בעבר לאויב, מחזקים את האופטימיות של המשקיעים – ויש ציפייה להרחבת הסכמי אברהם למדינות נוספות אחרי המלחמה וחיזוק שיתוף הפעולה האזורי, מה שייתן רוח גבית לכלכלה. 

אבל כמו תמיד - אין לדעת מה יוליד יום, אפשר רק להעריך. ככל שהמלחמה נמשכת כך הוצאות הביטחון הולכות ותופחות, הגירעון גדל, הפגיעה בעסקים מתרחבת וכמובן קיים החשש לפגיעות בנפש. לפחות בשלב זה, נראה שהאופטימיות של המשקיעים גדולה מהחשש והם חוזים מערכה לא ארוכה, שתוליד בסופה הזדמנויות כלכליות.